top of page

יוגה במרחב נשימה

יוגה רגישה לקבוצה הכוללת א.נשים הסובלים מפוסט טראומה, ביחד עם בנות (ובני) משפחה של אנשים כאלה, הסובלות מטראומה משנית

 

מרחב נשימה בעמק הוא בית חם לא.נשים החווים פוסט טראומה על רקע בטחוני ולבני משפחותיהם.

אני כותבת כדי לספר על מסגרת שעור יוגה שאני מעבירה לקבוצה ייחודית זו.


בהמשך גם אתמקד בתופעה של טראומה משנית.


מיזם הבית נהגה על ידי ענת לוין ונועה רז מלמד, שהן חברות טובות. נועה היא אמא לבן המתמודד עם PTSD עקב שירותו הצבאי. הקושי הגדול והדאגה בהתמודדות שלה ושל משפחתה עם המצב הביא אותן להקמת הבית, בעזרת אנשים טובים ומקצועיים נוספים. באמצעות המרחב הזה יש יכולת לעזור למתמודדים וגם למעגלים המשפחתיים שמקיפים אותם ושחווים טראומה משנית. מקום תומך, מקבל, מכיל ובטוח, מעבר לטיפול הפורמלי של הרשויות, הכולל מפגשים של קבוצות טיפול לפי קטגוריות- קבוצת מתמודדים צעירים, קבוצת מתמודדים מבוגרים, בנות זוג, אימהות, כמו כן פעילויות שיקומיות וחברתיות מעורבות ופתוחות לכולם, כמו יוגה רגישה, מינדפולנס, אמנות, נגרות, לפעמים טיול ועוד. גם מפגש חברי על קפה ועוגה. פיזית המקום הוא בית משפחתי עם סלון מטבח וחדרים, מרפסת מקורה עם שולחן ארוך בחזית, בה יושבים חברי ה"הפרלמנט" וחצר עם דשא וערסל.


אני מגיעה מוקדם כדי לפנות את הסלון ולהכין את המרחב לאימון והחברה תמיד עוזרים. נראה שהעזרה בסידור בהתחלה ובסוף תורמת להרגשת האחריות ותחושת השייכות שלהם. אצל הוותיקים בקבוצה מורגש הקשר שנוצר, החום הידידות והפתיחות, שמאפשרת שיתוף בקשיים, ברגשות, תובנות, ודרכי התמודדות. סנגא. הם לא לבד. מתעניינים "הצלחת לישון הלילה?" "מה שלום הבן שבמילואים" תלמידה שהצטרפה לקבוצה אמרה שבביתה וסביבת חייה אין לה עם מי לדבר על הדברים ופה היא מוצאת אנשים שחווים דברים דומים לשלה, סוג של הקלה. אחד התלמידים אומר כל פעם שבתוך כל מה שעובר עליו במשך השבוע, הקשיים, החוויות הלא פשוטות, כשהוא מגיע לבית החם לשיעור יוגה זה הדבר הטוב ביותר במשך השבוע, שמרגיע, מווסת ומחזק אותו וכמה טובה ההרגשה שמבינים אותו. אני שמה דגש על ראיית השלם, קבלת האנשים כמות שהם, על כל מה שהם מביאים איתם. אהבה ונוכחות, יחס לבבי והרגשה שאני רואה אותם. דווקא בגלל שאלו גברים ונשים בגילאים כל כך מגוונים, בסלון ביתי, זה מוסיף לתחושה המשפחתית שנותנת בטחון, לדעתי. דמות יותר אימהית, דמות יותר צעירה שזקוקה להקשבה וכו'. בהתמודדות עם פוסט טראומה, השונות והמגוון ביניהם מביא ערך נוסף. קרה גם שמשתתפת לא התאימה לקבוצה כי הייתה זקוקה לקבוצה של נשים בלבד, אבל לרוב זה עובד טוב.


פעם בשבועיים, אחרי היוגה, מתקיים מפגש מיינדפולנס עם קערות טיבטיות. המורה סמדר גם משתתפת ביוגה ולפעמים אנחנו משלבות ניגון על הגוף עם קערה טיבטית, בזמן ההרפיה.


קבוצת השיוך, הסנגא, גם משמעותית לאלו מבין האנשים שנמנעים מקשרים חברתיים ונוטים להתבודדות בסביבת חייהם.


מוסיפה כמה דברים שתלמידים אמרו:


תלמידה סיפרה שבתקופה העכשווית היא שרויה בהרבה טלטלות וסערות ושעור על האמצע עזר לה מאוד להתמרכז, להירגע ולשהות באמצע של עצמה. אמרה אחרי עבודה על הצלילים אה, אוו, איי, מםם שהיא מרגישה זרימה מעלה ומטה במרכז הגוף ומוכנה להמשיך לשבת במדיטציה עוד שעה.  תלמיד שהתחיל עם הרבה כאבים גופניים נראה הרבה יותר רגוע, הגוף התגמש והתחזק, מרגיש פיזית ונפשית יותר טוב. לדבריו היוגה בשבילו היא כמו אויר לנשימה. מאפסת ומטעינה אותו במצברים להמשך היום. זה גורם לו לצאת מהבית, להזיז את הגוף, במקום הנטייה לשכב על הספה. גם להכיר את הגוף "תפוס? משוחרר?...". תלמידה עם קושי בקשב וריכוז אמרה שהאימון עוזר לה לאסוף את עצמה ולהירגע. התרגול שיפר לה את איכות הנשימה והיא הפכה למאוד סדירה. מאוד אוהבת הרפיה מונחית ארוכה או יוגה נידרה ואומרת שזה עוזר לה להירדם בלילה. תלמידה שעובדת מאוד באינטנסיביות ומגיעה מותשת אמרה "איזה יום שהיה לי...איך היוגה מהווה הפוגה והרפיה מהיום הזה". כשהקראתי את סוטרה 1.33 (גישה של חביבות...) התעכבנו על שוויון נפש כלפי החוטאים, מה זה אומר ואיך מרגיש ותלמידה אמרה שזה בדיוק מה שהיא מתאמנת עליו וזקוקה לו ביותר בימים אלה (ימי ההפגנות של טרום המלחמה)


אני רוצה להתעכב על נושא הטראומה המשנית מכיוון שהקבוצה כוללת אימהות ובנות זוג לחיילים לשעבר עםPTSD :


השלכות של PTSD לא נחוות רק אצל האדם שחווה את האירוע עצמו. גם המעגלים הסובבים אותו ובפרט בני משפחתו, חווים פוסט טראומה, בלתי ישירה או משנית, וחולקים איתו את אותם תסמינים.


אצל בנות זוג המצב יכול להיות מאתגר ומורכב ביותר. הסימפטומים מהם סובל הגבר משפיעים מאוד על חיי המשפחה והזוגיות. במשך הזמן בת הזוג לוקה בהם בעצמה. מתח, לחץ, אי שקט, חרדה, תשישות, דיכאון, בעיות קשב וריכוז, הפרעות שינה, כאבים כרוניים, ירידה בכמות ואיכות הקשרים החברתיים. קשיים בתחום האינטימי והמיני בין בני הזוג וצמצום הביטוי הרגשי עלולים לפגם בקשר. הסובלים מפוסט טראומה עלולים ללקות בהתפרצויות זעם ותוקפנות, מה שמשפיע מאוד על בני המשפחה הגרעינית שהופכים לקורבנות הטראומה. גבר או אישה הסובלים מפוסט טראומה מתקשים לעיתים למלא תפקיד של אב/אם, בן זוג ומפרנס ובמצב הזה בן/ בת הזוג צריכה לקחת על עצמה את כל האחריות לילדים, למשק הבית, לפרנסה ולטיפול בו עצמו. במקרה פחות קיצוני ועדין בעייתי, גבר יכול לתפקד באופן נפלא ומרשים כלפי חוץ, כשהוא בעבודה, עם חברים וכו', אבל כשמגיע הביתה מוציא את הזעם על בני משפחתו. הוא סובל ומרגיש תחושות אשמה, אבל לא מצליח להתגבר על כך לבדו וזקוק לעזרה. העבודה שלנו על ויסות, על ההשעיה של התגובה ("בין גירוי לתגובה...") עוזרת. השינוי האישיותי וההתנהגותי שחל בבן הזוג מהווה התמודדות קשה. תודעה של נפרדות, שכל אחד מבני הזוג עומד בפני עצמו, יכולה לעזור לבת הזוג להתמודד בצורה טובה יותר עם המצב שהתהווה. את זה אנחנו מתרגלים ביוגה למשל על ידי יצירת הרגשה של חוסן ובטחון, עבודה על גבולות ועל ראיית השלם.


אצל ילדים של נפגעי פוסט טראומה רווחות הפרעות סומטיות כמו: קשיי ריכוז, מחשבות טורדניות ואגרסיה, יתכן שמתביישים להביא חברים הביתה בגלל התנהגות לא צפויה של הורה ומנסים לרצות את ההורה.


הורים לילד שסובל מ- PTSD מתקשים להכיל את השינוי שחל בילד, שהיה אולי מלא שמחת חיים וחיוניות וכמו הפך לאדם אחר, כועס ומתפרץ, רב עם בני המשפחה, מסתגר בחדרו ולעיתים לא מתפקד. ההתמודדות המתמשכת עלולה לגרום להורים להרגיש אכזבה, כישלון ואשמה. לפעמים הם נמנעים מלפנות לעזרה טיפולית במחשבה שמקור הבעיה הוא הבן, ואז המעגל של הזעם, האשמה, התסכול, הניכור, רק גדל. הטיפול בבני המשפחה יכול לאפשר תקשורת טובה יותר , שיפור איכות החיים, חווית חיים רגועה ובריאה יותר ואולי במשך הזמן גם השתחררות מהתלות של הבן בהורים.


בקבוצת היוגה שלנו, שכוללת נפגעיPTSD  גם ישירים וגם משניים, כולם בסירה אחת. מתרגלים קשב, ויסות, יצירת תחושת בטחון, יכולת בחירה. מוצאים הבנה, קשב ועזרה, גם מהמורה אבל גם הרבה מהחברים בקבוצה.

 

דפנה טרייבר ארגמן, יוגה תרפיסטית עם התמחות ביוגה רגישה לטראומה וכן מורה לויג'נאנה יוגה 052-5353421, מלמדת בסטודיו בשמשית וכן בבית מרחב נשימה בעמק.

 


 

 

 


45 views0 comments
bottom of page